במרוצת ההיסטוריה האנושית, כל אלו, שנדחקו הצידה מן המדע, נקראו בידי קובעי הדיעה בקהילת המדע - "פסדו-מדע". לכן, אלו השייכים ל"תואר המרנין" "פסדו-מדע" (פסדו=כזב, שקר, פייק), היו צריכים להמציא לעצמם מיני תארים וכותרות וענפי מדע חדשים, שאינם בהכרח חלק מהמיינסטרים המדעי. למשל, הגישה המוכרת, כמעט לכולנו - "הגישה ההוליסטית". הגישה ההוליסטית מדברת על כך, שהאדם אינו רק הגוף או רק הנפש, אלא הוא מכלול, שמורכב מגוף, נפש ונשמה, הקשורים זה בזה באופן מאוחד. דהיינו - הגישה ההוליסטית מתפתחת מרמת ה - או/או (דואליות), לרמת ה - גם וגם (הוליסטיות).
לפי גישה זו, האדם מורכב מאלמנטים חומריים ורוחניים אשר מסיבה זו או אחרת הופרדו או שחיבורם חלש ויש לחבר בין השניים מחדש, כדי שהחומר, יוכל להיזון ולהיטען מהרוח וכך להיות בריא, חזק ובעל יכולת לבצע משימות, שעד כה האדם שם אותם תחת הכותרת של "בלתי אפשריים". המדע, קורא לגישות/אמיתות מוחלטות אלו - מדע שקרי ודוחק את רגליה של אומנות הריפוי לפינה נידחת, שמגיעים אליה רק אנשים "הזויים" ו"אסטרונאוטים" (או כאלו, שאיבדו תקווה ברפואה הרגילה).
התמונה השלמה על האדם, נגזלה במרמה, כמעט משחר היותו של האדם. על זה מרמז סיפור גן עדן, עם ביקורו ההיסטורי של הנחש. ביקור זה היה סמל להתערבות, שאינה אלוהית, בהתפתחות האנושית הטבעית. רצונה של התערבות זו היה לגרום לזירוז בהתפתחות האנושית בטרם עת, מה שהביא בסופו של תהליך לניתוק האדם מפנימיותו מצד אחד ומכלל הבריאה, מן הצד השני. לכן, המדע, שהוא חלק מהקשר שנקשר נגד האנושות הטבעית, (בניגוד לאנושות המלאכותית, שמנסים לפתח עכשיו ולעתיד הקרוב), מזלזל בכל מי שמדבר על נשמה, על רוח ואפילו נפש.
אין בהתנגדות לגישה המדעית האליתיסטית משום דחייתה כולה, אלא שהמדע, כמו כל תחום אחר בחיינו, נחטף על ידי גורמים זרים, אשר שיבשו את המחקר המקורי של מדענים ואף הפריעו לתהליך החקירה. וכך נגרמה הסטיה הגדולה מהטבע המואר של האדם והעולם. המדע רוצה למקד את האדם בגופו בלבד, כאילו והאדם הוא רק כל מה שעשוי מחומר ושום דבר חוץ מזה. המדע רוצה, שהאדם יראה את עצמו, כאילו והוא מכונה, שאפשר לתחזק אותה, לתקן אותה, להחליף לה חלקים ולעשות לה טיפול עשרת אלפים, כדי לשמור על תקינותה. זה מצד אחד.
מן הצד השני המדע רואה יעודו בניתוק גוף האדם מן האדמה, מהארץ, מהטבע החי והנושם, הירוק והפורח. כל כוחותיו של אדם נלקחו ממנו, בבוא רוח הזמן שהביא את התפיסה המדעית. כיצד נותק האדם מהטבע? הוא הוכנס לקונכיה מלאכותית (בית) שבקרוב מאוד תהיה חכמה, אך תהפוך אותו להיות טיפש יותר ממה שהוא כעת (בית חכם) והמגמה להרחיקו כמה שיותר מהטבע, מהים ומכל אוצרות אימא אדמה הטבעיים, תלך ותמשך. התמונה היא ניתוק מהרוח מצד אחד ומהטבע מן הצד השני. בלי שני אלמנטים אימתניים אלו, האדם נשאר עבד לכל מי שיפתה אותו להאמין, שניתן לעזור לו רק באמצעות תרופות ואקססורים חיצוניים, המודבקים או מוכנסים לגופו בדמות הזרקות, שבבים, איברים מלאכותיים, עד הפיכתו לסייבורג אדם-מכונה.
זוהי הגדרת הבריאות של הרפואה המודרנית. למרות שהמדע המודרני מדבר כבר עכשיו על "מימדים", "תיאורית החוטים String Theaory", ו"תורת הקוונטים", תיאוריות מדעיות המתארות עולם, שהוא רב מימדי ואינו עונה לחוקי ניוטון הישנים, עדיין ישנה הכוונה קיצונית, לראות באדם גוף פיסי בלבד. כאשר המלחמה על תודעת האדם מנצחת והאדם תופש את עצמו כגוף פיסי בלבד, ללא הטענה פנימית ממקור כוח עצמאי, האדם חי מפוחד ומבוהל, עם חרדה קיומית והישרדותית, שמניעה אותו להיות תלוי בגורמים חיצוניים, שהינם, כביכול, המומחים והממונים על חייו: מדענים, רופאים, פוליטיקאים וכל איש ממסד אחר.
מתוך התבוננות על קריסתו של ערך האדם כחלק אלוהה ממעל ורצון להחזיר עטרה ליושנה, נולד המדע ההוליסטי. המדע ההוליסטי משתמש בכלים של המדע, כדי להוכיח שוב את הקשר הבלתי נפרד בין גוף/נפש/נשמה. הוא נולד מתוך הרצון לחזור למקור. מטרתו לאחד את האישיות של האדם עם החלק האלוהי, הנשמה, הניצוץ האלוהי, האני העליון. הגישה ההוליסטית אינה רואה את האדם רק כמכונה פיסית, כמו שהמדע רוצה שהאדם יסכם את עצמו. הגישה ההוליסטית גם אינה מדברת על האדם כעל סומה ופסיכה, כש"סומה" זה החומר, הגוף הפיזי, העולם הפיסי, ו"פסיכה" זה גוף הנפש, עולם הנפש. השיטה של הרכבת האדם מגוף ונפש, עדיין ממקדת את תפקודי הנפש במוח הפיסי של האדם. גם גישה זו, המוחזקת על ידי הפסיכולוגיה, היא חלקית (ההבנה של הקשר הפסיכוסומטי - השפעת הנפש על הגוף וההפך).
הגישה ההוליסטית רואה את האדם חי בשלושה עולמות (ולא רק בשניים כמו בפסיכולגיה): עולם פיסי, עולם פסיכה (נפש=רגשות+מחשבות דואליות) ועולם רוח (רוח, נשמה, חיה ויחידה, לפי הקבלה). אם רוצים לדעת מה קורה לאדם ומדוע הוא, לדוגמא, חולה בדבר מסוים, אז לא מחפשים את הסיבה בנפש בלבד, מה שנקרא "מחלה פסיכוסומטית" (השפעת הרגשות ומחשבות על הגוף הפיסי), אלא מחפשים את הסיבות למחלה בעולם הרוח, או בחוסר התקשורת עם עולם הרוח. רוב המחלות נגרמות כתוצאה מניתוק האדם מהוויתו הפנימית, מייחודיותו, מיעודו, מערכיו ומוסריותו. אלו נמצאים בעולם הרוח וחיבור אליהם גורם לחיי אדם להיות שבעי רצון במידה הולכת וגדלה, מה שגורם לנפשו להיות בשמחת תמיד ולגופו להיות בריא. אדם, אשר בו האישיות והאני הגבוהה מחוברים יחדיו מסוגל לרפא את עצמו לבד באמצעות מנגנונים מופלאים המרכיבים את גופי האישיות, המוארים ממגדלור האני העליון ומוטענים באנרגיה אלוהית מרפאה ומבריאה.
